יהוד שלי

יהוד

יהוד 1948 צילום בנו רותנברג

יהוד שלי – כך היינו

מעט כל אחד מאיתנו זוכה מדי פעם לרסיסי החסד האלה…לשברירי השנייה הנעימים האלה, כשמישהו או משהו מזכיר לו פתאום איזה רגע מתוק במיוחד מהעבר הרחוק. לפעמים זה שם של מישהו…לפעמים זה קול…לפעמים זה ניחוח שמעיף אותנו עשרות שנים אחורה כמו במכונת זמן אדירה ומניח אותנו כמו על כרית נעימה של צמר גפן מתוק, אי שם בגיל שכבר לא יחזור…או במקום שכבר לא קיים ואנחנו מאוד מאוד מתגעגעים אליו.

קראו עוד »
קולנוע צילום: philld

הקולנוע של יהוד

אני יכול להעיד על עצמי, שאני לעולם לא מוותר לאף אחד שמנסה להתעמר בי. לא משנה כמה הוא יותר חזק ממני, הוא ידע שיקבל קרב אדיר, וכן ידע שאם הוא מחפש פראייר, הוא טעה בכתובת.
העניין הזה התגבש אצלי בערך בגיל עשר, בסוף שנות השבעים.
באותה תקופה פעל הקולנוע ביהוד במתכונת "חמש, חמש,חמש".
בכל ביום חמישי הוקרן סרט, בשעה חמש, בחמש לירות.

קראו עוד »